אני חושבת הרבה בימים האחרונים על האהבה שלנו לילדים שלנו ומה היא יכולה לגרום לנו לעשות עברתי מדינה בשביל הילדים שלי. אני די בטוחה שאם הם לא היו, הייתי פשוט אוכלת את החרא שמגישים לנו המתלוננת אבל להקריב את החיים שלהם על המזבח הזה, זה לא
ציפיתי שלראות את המלחמה מרחוק ירגיש כמו הקלה בפועל זה מרגיש כמו רגשות אשם
אנשים שמהגרים למדינה אחרת, ואז כל הזמן עסוקים בשאלה ״איפה יש ערבים״... אתם מבינים שאם רציתם סגרגציה המקום הכי טוב לכם להיות בו זה ישראל?
אני פשוט לא מאמינה שאחרי יותר מעשור במקצוע, אחרי שצברתי לעצמי קרידטים מקצועיים והערכה במקום העבודה, אני עדיין צריכה לשבת בישיבה ולשמוע מישהו קורא לי "היסטרית"
״שלום, ברוכים הבאים למוקד השירות של לאומי! הבנק עם השירות הכי טוב! אנחנו שמחים שב-״ ״אנחנו עמוסים עכשיו, אולי תנסו לדבר עם הבוטית שלנו דרך האתר, או לכתוב לנו מייל ואנחנו נחזור אליכם עד 3 ימי עסקים״
בְּיִשְׂרָאֵל מְרֻצִּים מֵהַקְּשִׁיחוּת הָאָמֵרִיקָנִית וְנֶעֱרָכִים לְחִדּוּשׁ הַלְּחִימָה
בינתיים, ברשת אחרת, מתנחלת בוכה על זה שבעלה כל הזמן במילואים האירוניה התאבדה
a young man wearing glasses and a purple shirt is making a face .
ALT: a young man wearing glasses and a purple shirt is making a face .
media.tenor.com
יושבת במדבר ועושה וייב קודינג עם קלוד ״מה מונע מכם לתכנת ככה?״ אני הסיוט הגדול של עצמי
אני חושבת שהבנתי את המשחק: מלחמה עד חודשיים לפני הבחירות - לחכות שעוד גל של אנשים סבירים יברחו מכאן - בחירות בזק - הכסא נשמר profit
פעם קראתי איפשהו שהרעיון בקואני זן זה שההגיון יתאבד מרוב שתנסי לחשוב על זה ולא תצליחי והשאלה שלי היא מתי החרדה שלי תתאבד מרוב שכל שנייה קורה עוד משהו מעורר חרדה
דל״פ כנראה, אבל לעשות קוד ריוויו בלתי פוסק לקלוד בזמן שהוא עובד זו עבודה הרבה יותר קשה והרבה פחות כיפית מלכתוב קוד
נפתחה "מחלקה חדשה" בחניון של בית החולים, וכל הצוות מתלהב מכמה היא יפה
שאלה. נניח והייתם חוטפים זיהום רציני אחרי ניתוח, תוך כדי מלחמה חסרת פשר וסוף עם איראן. ונניח שהיו מחליטים למרות המלחמה לאשפז אתכם. בחניון. למשך זמן בלתי ידוע. בזמן שבן זוגכם לבד מג'נגל את הילדים והעבודה שלו. אז השאלה היא, נניח וכל זה קורה, מה הסכום הסביר להוציא בקניות חסרות מטרה אונליין.
בצה"ל ערוכים למערכה ממושכת ערוכים להלחם עד אחרי פסח ערוכים למלחמת נצח ערוכים ומה עם העורף? הוא ערוך? והילדים? והחינוך? והרווחה? צבא שיש לו מדינה
אוף, אני לא מצליחה להבין. אנחנו תקפנו מתקני נפט בקטאר? המתקן שתקפנו באיראן היה שייך לקטאר?
לא. רוצה. עוד. זום. על. איך. לפתח. חוסן. בילדים. רוצה. חיים. קלים. לילדים. שלי!!!
אתמול בלילה כשהתעוררתי מהבום ולא הצלחתי להרדם, חשבתי על זה שיש סיכוי לא רע שאם היו בהנהגה אנשים שאני סומכת עליהם, שהיו אומרים לנו שבעקבות המלחמה ייצמח כאן מזרח תיכון חדש, אז הייתי עכשיו במצב רוח סבבה. אבל כמה אפשר לשאת תחת דגל ה"מוות לערבים"? איך יש עוד אנשים שזה נותן להם מוטיבציה?
שאלת תם: אני בכלל לא מבין למה קובעים דדליינים למלחמת נצח.
Spiral@twirlingaround.bsky.social · 5mo agoהם כבר סתם מטרילים
טוב, תקשיבו אבל. דובר צה"ל לא באמת יכול להתראיין לכלי תקשורת ולהגיד "וואללה, אנחנו לא יודעים מה לעשות עם עצמנו". הוא חייב להגיד איזושהי ורסיה של "יש לנו עוד מלא מטרות, אנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים לעשות ואיך לעשות את זה". אז הוא אמר "שלושה שבועות"
קשה מאוד להביס אויב שלא אכפת לו מהחיים של האנשים של עצמו ברגע שהמנהיגים שלנו יבינו את זה, יפסיק להיות להם אכפת מהחיים שלנו