לא זוכרת מתי הייתי בסטלת וויד מעישון פסיבי כל כך אינטנסיבית כמו השעה שישבתי עכשיו בפארק באיסט וילג' ביום ראשון בצהריים
ביקשתי מדודתי לעשות לי תמונת "מבוגר אחראי ומקצועי" ויצא "חבר'ה תחזיקו אותי אני עוד שניה נשפכת מצחוק"
לפני שנסעתי הייתי בלוז די מטורף ועם הצטברות של משמרות לילה ודרישה מהחיים לתפקד גם אחריהם, יצא שלקחתי יותר כדורים כדי לישון מהרגיל. מאז שהגעתי לאמריקה לא לוקחת כמעט כלום וישנה קצת מוזר, אהל מעבר לכך -
לא יודעת מה יצא מזה אבל כל הקמפיינים של האופוזיציה צריכים להיות בטון של ״אנחנו נזיין אתכם״. זה מנטרל בוּליז
אהבתי שבמטוס מביאים לארוחת בוקר בדיוק את אותו האוכל שמקבלים באיכילוב בשקית לילה, רק שבמטוס זה על מגש ועם מיתוג של אסף גרניט
הלם שסגרו את הארומה של טרמינל 3 ופתחו שם איזה בית קפה כשר למהדרין:(
הפודקאסטים של בית רדיקל הם לא תמיד הדבר הכי עמוק בשכונה, אבל לדור קומט יש יציאות עריכת סאונד כל כך מגניבות לפעמים (כמו בקטע פה בהתחלה על ספרות זולה) open.spotify.com/episode/3jUD...
פרק 70: הדברים הקטנים
הרדיקל · Episode
open.spotify.com
נ.ב. מתה גם על זה שעכשיו כל סלבריטאית שמשיקה לוק אנורקסי ישר "מואשמת" בלקיחת אוזמפיק, כאילו לאנשים עשירים לא היו אמצעים לרדת במשקל בצורה קיצונית הרבה יותר מהאוכלוסיה הכללית לפני הגלפ-1. כאילו סליחה אבל אם שחקנית מפורסמת רוצה לרדת במשקל יש לה מספיק כסף למאמן אישי, שף פרטי וכל הקוק בצפון אמריקה
אני לא חושבת שאוזמפיק זו תרופת פלא שעוזרת לכולם או שכל שמן צריך להיות אליה. זה בסדר לא לרצות לרדת במשקל וזה גם בסדר להחליט שהחסרונות לא שווים את היתרונות. העניין הוא שזו אמורה להיות החלטה אישית בדיאלוג עם הרופא, והפכו גם את זה לאיזו החלטה פומבית עם משמעות מוסרית בדיון נטול ניואנסים
אוהבת את אווירת "אחוות המוזרים מהאינטרנט" שתמיד יש בחנות נעלי ברפוט בבוגרשוב
ולכן צריך להצביע לערבים - ככל שהם גוש חוסם יותר גדול ככה לשאר המפלגות ״בגוש״ לא תהיה ברירה להתגבר על הגזענות של עצמם.
לפעמים אני חושבת על טיעונים של אנשים שניסו לשכנע אותי לעשות ילדים - "את תחיי חיים עצובים ובודדים בלי ילדים" וכאילו בתכלס הבחירה בין לחיות חיים עצובים ובודדים לבין לחיות חיים עצובים כי עשיתי משהו שאני ממש ממש לא רוצה לעשות היא לא מאד קשה
בת 11 וחצי *קמה ב-11 ורבע*: אבא, אפשר להגיד לך משהו שהכעיס אותי בספר שאני קוראת? אני לא מצפה שתבין אבל אני צריכה לחלוק את התחושה הזאת
ההכנות לטיול לאמריקה נמשכות: הכרתי לבת דודתי הא-בינארית מברוקלין את האינסטה של עידן ברקאי וביקשתי שנעשה שחזור בלייק טאהו
השנה 2026 ואני באמת צריכה להסביר לקולגתי, שרק השבוע התוודעה לאפליקציה "באמבל", מה הבעיה בלאתר שם בחור מהשכונה שהיא בקראש מטורף עליו ולא להצליח להירדם כי הוא לא ענה לה אחרי שהיא כתבה לו את משפט הפתיחה האלמותי "היי".
מאתמול ב-15:00 בצהריים עד עכשיו עבדתי כ-21 שעות עם הפסקה ללכת לישון באמצע, עם זאת כרגע בבואי לצאת מבית החולים כמעט התנגשתי בעמוד
רציתי להבין צילום פילם לקראת הנסיעה אז אמרתי אוקיי אני אשקיע אני אקח סדנה פרטית, זה בכל זאת ייצא יותר זול מקורס. ומעבר לזה שהסדנה היתה ביזיון ויצאתי אחרי 40 דקות, זה גם היה הדבר הכי קרוב להטרדה מינית שחוויתי לאחרונה, וזה מבאס כי מרגיש שהלקח הוא שאם אישה לוקחת סדנה פרטית אצל אדם מסוג גבר אז היא סתומה
הטייק הכי קונספירטיבי אבל גם הכי מעניין ששמעתי על עניין נתבג זה שזו חזרה גנרלית לקראת הבחירות
כבר פסיכיאטר שני שטען שיש לי פוסט טראומה מורכבת (מלגדול עם אמא עם סכיזופרניה פרנואידית) אבל בכל היקר לי אני לא מרגישה כמו בנאדם עם פוסט טראומה מורכבת
מזכיר לי שיחה שכיחה בעבודה, כשמישהי מעירה על זה שאחות איקס טוחנת רצפי משמרות ממש קשוחים ומישהי ב' עונה לה "בסדר, משלמים לה על זה"
Oferron@oferron.bsky.social · 2w agoיש נקודה, אחרי תשע שעות של סבלות ב 35 מעלות ו75% לחות*, שתאוריות על תמריצים כלכליים בניגוד לתוספת עובדים הופכות למדניות לעומת "לכו להזדיין, חם לי, רע לי, ואני מעדיף לראות את הילדים שלי ולאכול אבטיח במקום לקבל עוד שעה נוספת, גם בתעריף מוגבר" * אני מודה שפעם אחרונה שעשיתי כאלו היה גיל 17
ואז, כמה שעות לאחר שרשור אטמי האוזניים של גימל, האמת המרה על מי שהפכתי להיות הכתה בי open.spotify.com/track/5LHBCY...
השכן
Zikney Tzfat · זקני צפת 2 · Song · 1994
open.spotify.com
אוקיי סיימתי לראות את "עונג מקסימלי מובטח" ואני מתחילה לחשוד בעצמי שאני מעדיפה סדרות נעימות ויזואלית עם פסקול מוצלח על פני סדרות עם עלילה משכנעת