HRH Emma Lynn Mulier
@emma.mulier.io
ארכיטקטית חלומות של חול מכושף, ברונית של נסיכות סילנד, a self made woman ומכשפה בהתהוות. אמא לבתקטנה ובתגדולה. בלתי שגרתית בעליל אבל עם לב רחב. ולולי גם. Maleficae quondam, maleficae futurae she/her/majesty
הרופא שאל אותי כמה זמן אני מחכה לניתוח. אמרתי לו "52 שנה". הוא צחק. אני לא.
במונית לבית החולים והנהג שומע איזו תוכנית בוקר ויש איזה מישהו שמנסה למכור איזה מכשיר להסרת שיער וזה נשמע כאילו מישהו מנסה לגרום דיספוריה מגדרית לא.נשים סיס 😳
There is no version of yourself you could become that would satisfy the people who hate you. So you might as well be who you are.
הפתיל החכם הזה של אלה נוגע קרוב למשהו שאני מהרהרת בו בזמן האחרון: איך הרבה מהדברים היותר נוראים בעולם, מהכחשת משבר האקלים, דרך הגישה הישראלית הרווחת לציונות ועד טרנספוביה, מתחילים מסוג של הכחשת מציאות. להסתכל על משהו ולהגיד "זה לא קיים" ולהמציא אלף הסברים מה זה כן במקום מה שברור מאוד ומול העיניים.
זה בעיני חלק מאוד ספציפי מבעיה הרבה יותר רחבה של חברה שאובססיבית למה "הגיוני", "ראוי", או "צריך להיות" במקום מה אשכרה קורה במציאות. תפקידים בארגונים נתפסים כמכונות טיורינג לפי תיאורי משרה, במקום להיבחן באימפקט שלהם במציאות.
48 שעות. אני נורמלית לחלוטין, אם תהיתם, אם זה נורמלי לנוע בין להיות כדור קטן מכורבל של פניקה במיטה להכין רשימת שירים דמיונית בספוטיפיי בשביל המנתח.ת.
איך אמנסטי יגנו על זכויות נשים טרנסיות, כשאיננו נחשבות נשים או בנות אדם? אם תדקרו אותנו, הלא נדמם? דמנו לא נחשב. אם תדגדגו אותנו, הלא נצחק? צחוקנו יגווע. אם תרעילו אותנו, הלא נמות? מותנו לא יספד. אם תעשו לנו עוול, לא ננקום. אתם כבר בגיהינום. אין נקמה שנוכל להשית שתשתווה למה שעוללתם לעצמכם.
טוב, זה מדכא ת'שועלים, אמנסטי התקפלו בפני רולינג. bsky.app/profile/hlee...
היה נהדר! לא תכננתי לבכות אבל גם זה קרה. ורק שתדעו שליאורי יודע לשחק סבתא ספרדיה דמנטית קורע 🤣
זה קורה עוד שבוע ויש ארבע הצגות וזהו! אחר כך לא יהיה יותר! עדיין נשארו מקומות - אשמח להפצה 🏳️🌈 #פידתיאטרון
"בת אנוש, לא מוצא חן בעיני שיש זרות בבית. בבקשה לטפל במטרד"
מחכה לאסוף חברה מנתב"ג. הטיסה נחתה ב 17:00, איחור של שעה. היא עדיין לא קיבלה את המזוודה שלה (נוסעת ביזנס דרך אגב). הסתובבתי חצי שעה בחניה לטווח קצר רק למצוא חניה כי אין שום סימון איזה חניון מלא ואיזה ריק אז יש 2 חניונים מלאים ואחד חצי ריק.
מצב נפשי: פורצת בבכי כי אני לא יכולה להסביר ללולי החתול שאעדר שבוע ואז אחזור והוא כל כך קשור אלי ואני יודעת שהוא ידאג 😥
רגע ממש מוזר שהיה לי הבוקר: להשתין בכוס הקטנה הזאת של הבדיקת שתן ופתאום להבין שפעם הבאה שתעשי את זה זה יהיה אחרת 😳 #TMI
שוקלת אם לשלוח לאמא שלי, שלא דיברתי איתה 4 חודשים, הודעה לפני הניתוח. משהו כמו "הי אמא, אני יודעת שאת לא סובלת אותי ואנחנו לא מסתדרות אבל בכל זאת אני הולכת לעבור ניתוח די רציני אז למקרה שאמות רציתי להגיד שלמרות הכל אני אוהבת אותך". הבעיה היא שהיא תענה. חבל שאין אופציה "שלח לאחר מותי".
בחיבור זה אציג גישה מבוססת מדדים להתמודדות עם המציאות...
i've run the numbers three times now and it's always the same
עם התקרבות הסופ"ש שלאחריו אעלם מהעבודה לחודשיים וסיום הדברים שהתחייבתי אליהם בעבודה לעשות לפני, אני מרגישה איך העול של הדרישה להיות פרודוקטיבית הולך ויורד ממני. יש לי עוד דברים לעשות, כמובן, ודברים לדאוג להם, אבל אני מרגישה איך אני יכולה להיות קצת יותר נוכחת. קצת יותר human being ולא human doing.
יש דברים שבא לי לחלוק פה אבל חלקם אולי יהיה מביכים או אולי אפילו מטרגרים לא.נשים מסויימים. תמיד אפשר להוריד עוקבת או אפילו לבלוק אבל אני תוהה אם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לעשות את זה יותר מתחשב מראש, אז אני הולכת לסמן סקיטים מסויימים ב #TMI ואם דיבור על אברי מין הוא לא בשבילכן אפשר לסנן.
א.נשים בפיד שלי מדברים על בית. אם הוא בישראל או בחו"ל ומתי ההגדרה משתנה ואיך זה להיות אזרח וזר. ואני לא מרגישה שיש לי בית. פה או באיזשהו שם. אני מופרדת מהבית שלי לא על ידי מרחק אלא על ידי זמן. בית שהתקיים בגיאוגרפיה הזאת ממש ואיננו עוד. ואולי לא פה התקיים אלא בליבותיהם של א.נשים. והלבבות והבית נדמו.