HRH Emma Lynn Mulier

@emma.mulier.io

ארכיטקטית חלומות של חול מכושף, ברונית של נסיכות סילנד, a self made woman ומכשפה בהתהוות. אמא לבתקטנה ובתגדולה. בלתי שגרתית בעליל אבל עם לב רחב. ולולי גם. Maleficae quondam, maleficae futurae she/her/majesty

במונית לבית החולים והנהג שומע איזו תוכנית בוקר ויש איזה מישהו שמנסה למכור איזה מכשיר להסרת שיער וזה נשמע כאילו מישהו מנסה לגרום דיספוריה מגדרית לא.נשים סיס 😳

הפתיל החכם הזה של אלה נוגע קרוב למשהו שאני מהרהרת בו בזמן האחרון: איך הרבה מהדברים היותר נוראים בעולם, מהכחשת משבר האקלים, דרך הגישה הישראלית הרווחת לציונות ועד טרנספוביה, מתחילים מסוג של הכחשת מציאות. להסתכל על משהו ולהגיד "זה לא קיים" ולהמציא אלף הסברים מה זה כן במקום מה שברור מאוד ומול העיניים.

אלה 🍉 إلا@ellag.bsky.social · 3d ago

זה בעיני חלק מאוד ספציפי מבעיה הרבה יותר רחבה של חברה שאובססיבית למה "הגיוני", "ראוי", או "צריך להיות" במקום מה אשכרה קורה במציאות. תפקידים בארגונים נתפסים כמכונות טיורינג לפי תיאורי משרה, במקום להיבחן באימפקט שלהם במציאות.

48 שעות. אני נורמלית לחלוטין, אם תהיתם, אם זה נורמלי לנוע בין להיות כדור קטן מכורבל של פניקה במיטה להכין רשימת שירים דמיונית בספוטיפיי בשביל המנתח.ת.

איך אמנסטי יגנו על זכויות נשים טרנסיות, כשאיננו נחשבות נשים או בנות אדם? אם תדקרו אותנו, הלא נדמם? דמנו לא נחשב. אם תדגדגו אותנו, הלא נצחק? צחוקנו יגווע. אם תרעילו אותנו, הלא נמות? מותנו לא יספד. אם תעשו לנו עוול, לא ננקום. אתם כבר בגיהינום. אין נקמה שנוכל להשית שתשתווה למה שעוללתם לעצמכם.

אייל 🏴@eyalk.bsky.social · 5d ago

טוב, זה מדכא ת'שועלים, אמנסטי התקפלו בפני רולינג. bsky.app/profile/hlee...

מחכה לאסוף חברה מנתב"ג. הטיסה נחתה ב 17:00, איחור של שעה. היא עדיין לא קיבלה את המזוודה שלה (נוסעת ביזנס דרך אגב). הסתובבתי חצי שעה בחניה לטווח קצר רק למצוא חניה כי אין שום סימון איזה חניון מלא ואיזה ריק אז יש 2 חניונים מלאים ואחד חצי ריק.

מצב נפשי: פורצת בבכי כי אני לא יכולה להסביר ללולי החתול שאעדר שבוע ואז אחזור והוא כל כך קשור אלי ואני יודעת שהוא ידאג 😥

רגע ממש מוזר שהיה לי הבוקר: להשתין בכוס הקטנה הזאת של הבדיקת שתן ופתאום להבין שפעם הבאה שתעשי את זה זה יהיה אחרת 😳 #TMI

שוקלת אם לשלוח לאמא שלי, שלא דיברתי איתה 4 חודשים, הודעה לפני הניתוח. משהו כמו "הי אמא, אני יודעת שאת לא סובלת אותי ואנחנו לא מסתדרות אבל בכל זאת אני הולכת לעבור ניתוח די רציני אז למקרה שאמות רציתי להגיד שלמרות הכל אני אוהבת אותך". הבעיה היא שהיא תענה. חבל שאין אופציה "שלח לאחר מותי".

עם התקרבות הסופ"ש שלאחריו אעלם מהעבודה לחודשיים וסיום הדברים שהתחייבתי אליהם בעבודה לעשות לפני, אני מרגישה איך העול של הדרישה להיות פרודוקטיבית הולך ויורד ממני. יש לי עוד דברים לעשות, כמובן, ודברים לדאוג להם, אבל אני מרגישה איך אני יכולה להיות קצת יותר נוכחת. קצת יותר human being ולא human doing.

יש דברים שבא לי לחלוק פה אבל חלקם אולי יהיה מביכים או אולי אפילו מטרגרים לא.נשים מסויימים. תמיד אפשר להוריד עוקבת או אפילו לבלוק אבל אני תוהה אם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לעשות את זה יותר מתחשב מראש, אז אני הולכת לסמן סקיטים מסויימים ב #TMI ואם דיבור על אברי מין הוא לא בשבילכן אפשר לסנן.

א.נשים בפיד שלי מדברים על בית. אם הוא בישראל או בחו"ל ומתי ההגדרה משתנה ואיך זה להיות אזרח וזר. ואני לא מרגישה שיש לי בית. פה או באיזשהו שם. אני מופרדת מהבית שלי לא על ידי מרחק אלא על ידי זמן. בית שהתקיים בגיאוגרפיה הזאת ממש ואיננו עוד. ואולי לא פה התקיים אלא בליבותיהם של א.נשים. והלבבות והבית נדמו.